תסמונת העייפות הכרונית, המכונה גם "מחלת היאפים", תוקפת כאדם אחד מתוך אלף איש. היא מתחילה מהופעה פתאומית של חולשה ועייפות בכל שעות היום, ובהמשך מתבטאת בקשת רחבה של תסמינים נלווים: בעיות עיכול, כאבי ראש, טשטוש, כאבים כלליים והפרעות שינה.
לעתים המחלה נמשכת שנה עד שנתיים, לעתים שנים אחדות, ולעתים היא אף כרונית. עד עתה, חוקרי הרפואה לא הצליחו לפענח את מקור התופעה, ושיערו כי מדובר בזיהום הנגרם מנגיף.
אבחון המחלה גם הוא איננו חד-משמעי, ונעשה בעיקר באמצעות שלילת מחלות דומות. לכן גם לא נמצאו טיפולים לריפוי המחלה, והטיפולים היחידים הקיימים הם טיפולים תרופתיים סימפטומטיים, והקפדה על אורח חיים בריא: הימנעות מגורמי מתח, הגבלת שעות העבודה והקפדה על פעילות גופנית מתונה.
שימוש חדש בתרופה לטיפול בסרטן
במחקר שביצעו חוקרים מאוניברסיטת הוקלנד שבנורבגיה נמצא כי התרופה ריטוקסימאב, המשמשת לטיפול בחולי סרטן (בעיקר לימפומה שאינה הודג'קין) ומחלות חיסוניות, יכולה לשפר באופן דרמטי חלק מתסמיני המחלה.
הרעיון לשימוש בתרופה לטיפול ב"מחלת היאפים" עלה כבר לפני שנים, כאשר חולת סרטן שטופלה בתרופה העידה על שינוי לטובה בתסמיני תסמונת העייפות הכרונית שממנה סבלה.
התרופה מכילה נוגדנים המיוצרים בתנאי מעבדה, שמסוגלים לזהות ולהיקשר לחלבון ספציפי על גבי לימפוציטים מסוג B. התקשרות זו גורמת להרס של הלימפוציטים, שבמקרה של חולי סרטן בעצם מביא להשמדת התאים הסרטניים. אמנם גם תאים בריאים יכולים להיפגע, אך תופעות הלוואי הן קלות ולפחות את חלקן ניתן להקל באמצעות תרופות.
המחקר נעשה על 30 אנשים הסובלים מתסמונת העייפות הכרונית. מחצית מהאנשים שימשו קבוצת ניסוי וקיבלו את התרופה ריטוקסימאב. המחצית האחרת שימשו קבוצת ביקורת וקיבלו תרופת דמה (פלצבו).
התוצאות היו מרשימות: 67% מבין נבדקי קבוצת הניסוי דיווחו על שיפור בתסמיני המחלה, לעומת 13% בלבד מקרב קבוצת הביקורת. שניים מבין הנבדקים שטופלו בריטוקסימאב דיווחו על היעלמות מוחלטת של התסמינים שהביא לשיפור ניכר באיכות חייהם. אמנם מספר המשתתפים בניסוי נחשב קטן מדי מכדי לקבוע שהתרופה יעילה, אך החוקרים הגדירו את התוצאות כדרמטיות, ומתכננים כבר ניסויי המשך שיכללו מספר משמעותי יותר של משתתפים.
נגיף או נוגדנים?
בדרך כלל, מדענים מאתרים קודם כל את הגורם למחלה ואז מפתחים טיפול מתאים. לעתים, כמו במקרה שלפנינו, התהליך המחקרי הוא הפוך: מתוך הצלחתו של טיפול מסוים ניתן ללמוד על הגורמים למחלה.
במקרה של תסמונת העייפות הכרונית, האפשרות שריטוקסימאב, אשר משמשת כאמור לטיפול בסרטן ומחלות חיסוניות, יוצרת שיפור משמעותי בתסמינים, הביאה את החוקרים לשינוי ההשערה בנוגע לגורמי התסמונת. לפי החוקרים הנורבגים, נראה כי לא מדובר בנגיף, כפי שנהוג היה לחשוב, אלא במחלה אוטואימונית, כלומר מחלה שבה מערכת החיסון שלנו תוקפת את הגוף עצמו.
לטענתם, לימפוציטים מסוג B, תאי דם לבנים המשמשים את מערכת החיסון, גורמים אצל חולי תסמונת התשישות הכרונית לייצור נוגדנים התוקפים את הגוף. התרופה, אשר מחסלת את הלימפוציטים שאליהם היא נקשרת, גורמת בכך להפסקת ייצור הנוגדנים הבעייתיים, ומאזנת את המערכת החיסונית.
הגילוי מעורר אופטימיות רבה בקרב חוקרי המחלה וכמובן בקרב חולים. ההשפעות העיקריות של תסמונת התשישות הכרונית הן קודם כל הפגיעה באיכות החיים, הכאבים, המתח והעצבנות הנגרמים מהעייפות.
מלבד זאת, ישנם דיווחים על כך שהתסמונת מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן או במחלות אוטואימוניות, וכן גורמת לשיעור גבוה של התאבדויות. אמנם אין לכך הוכחות מדעיות מוחלטות, אך ברור כי חיים בצל עייפות מתמשכת, כאבים ומתח גורמת לירידה בעמידות הגופנית ולפגיעה בבריאות הנפשית.
ראו גם: