היובש במסגרת תסמונת סיוגרן נגרם בגלל חוסר תפקוד של בלוטות הדמעות והרוק הנובע מבעיה אוטואימונית בגוף שגורמת לייבוש הבלוטות. בעיה זו נוצרת על ידי תסנין דלקתי עשיר בלימפוציטים ותאי פלזמה שמתיישב בבלוטות, וגורם לכך שיפסיקו לתפקד ולהפריש את הנוזלים החשובים הרלוונטים.
הסימפטומים של תסמונת סיוגרן
תסמונת סיוגרן גורמת כאמור ליובש חריף בעיניים ובפה ומביאה לספקטרום רחב של תסמינים – כל חולה סובל מסימפטומים שונים בעצימות שונה.
התסמינים בגזרת העיניים חמורים מאוד, והחולים בתסמונת סיוגרן סובלים מדלקות עיניים, כאב שורף, מגירודים ומהרגשה כללית הדומה להרגשה הנגרמת כאשר יש גרגר חול בעין. אצל חלק מהחולים, ההופעה הראשונית היא חוסר יכולת להשתמש בעדשות מגע, ואילו חולים אחרים יכולים להתעורר בבוקר עם הפרשות סמיכות בצדי העיניים. בשלבים מאוחרים יותר עלולה להיגרם פגיעה בקרנית כתוצאה מהיובש הרב.
בנוסף לתסמינים הקשורים לעין, תסמונת סיוגרן מאופיינת גם בתסמינים הקשורים ליובש בפה. היובש הרב גורם לבעיה בבליעת מזון יבש, וצורך רב בשתיה על מנת להרטיב את חלל הפה.
אצל חולים מסוימים מתעוררים קשיי דיבור, בעיקר בגלל ריקבון החניכיים, בעוד שאצל חולים אחרים נפגם חוש הטעם, מופיעה פטרת, או קיימת הגדלה של בלוטת הפרוטיד המזכירה את מחלת החזרת.
היובש הרב עלול להתבטא גם במקומות נוספים בגוף, כמו האף, העור, איברי המין והגרון.
אבחון תסמונת סיוגרן
החשד לתסמונת סיוגרן אמור להתעורר עם הישנות של הסימפטומים השונים, בעיקר של יובש בלתי פתיר בעיניים והתדרדרות מצב החניכיים והשיניים.
אבחנה של התסמונת בעיניים מתבססת על מבחן Schirmer, הבודק את כמות הדמעות המופרשת על ידי בלוטת הדמעות. אם אכן מאבחנים תסמונת סיוגרן בעין יש גם לבדוק את מצב הקרנית, שעלולה להינזק בגלל היובש הרב.
אבחנה של תסמונת סיוגרן בפה מתבצעת בעיקר על ידי ביופסיות שונות, הנלקחות מבלוטת הרוק או מהשפה. אם אכן מדובר בתסמונת סיוגרן, בבדיקה הפתולוגית תימצא הסננה לימפוציטית אופיינית. בנוסף, קיימות בדיקות מעבדה שונות לנוגדנים הנקראים LA ו-RO.
טיפול
הטיפול בתסמונת סיוגרן הוא בעיקר תומך וסימפטומטי, בדומה לטיפול בשאר המחלות האוטואימוניות הכרוניות.
לטיפול בעיניים משתמשים בעיקר בתמיסות שונות על מנת לשמור על העין יבשה, וכן בתמיסת ציקלוספורין, שתפקידה לדכא את מערכת החיסון ולמנוע את הבסיס האוטואימוני לבעיה.
לטיפול ביובש בפה חשוב להקפיד על הרטבתו על ידי שתיית מים בלגימות קצרות ולאורך זמן, לעיסת מסטיקים, ובמקרים קשים שימוש בתרופות המעוררות הפרשת רוק. כמו כן, בשל היובש הרב והצטברות החיידקים הנלווה לו, חשוב מאוד להקפיד על טיפולי שיניים סדירים הכוללים טיפול בפלואוריד.
התמודדות עם תסמונת סיוגרן וסיבוכים נלווים
תסמונת סיוגרן אכן גורמת למצבים לא נעימים ולסבל רב. עם זאת, לעומת המחלות האוטואימוניות האחרות ניתן בהחלט לנהל אורח חיים תקין תוך כדי הקפדה על כללים בסיסיים.
אולם, אצל חולים חסרי מזל עלולים להופיע סיבוכים שונים שיכולים אף לגרום לסיכון חיים. הסיכון המשמעותי והקשה ביותר הוא ללימפומה – בין 3% ל-10% מהסובלים מתסמונת סיוגרן סובלים גם מהתפתחות לימפומה. מלבד זאת, סיבוכים נוספים יכולים להיות בעיות שונות בתפקוד בלוטות נוספות, דלקת כלי דם, אנמיה, והגדלת הטחול והכבד.
למרות הכל, תסמונת סיוגרן נחשבת למחלה אוטואימונית עם שיעורי האבחנה הנמוכים ביותר. התסמינים הקשורים אליה יכולים להיות קלים ביותר, ולכן לא ממש מפריעים. למעשה, קיימים חולים רבים הסובלים מהתסמונת ולא ממש מודעים לכך.