מחלת ההמופיליה (מיוונית – אהבת דם), הנקראת בעברית דממת, היא מחלה המפריעה לקרישה התקינה של הדם בגוף. באופן רגיל, תהליך הקרישה תלוי בתפקוד מסונכרן ומכוון של מרכיבים רבים בדם, ובניהם פקטורי הקרישה.
פקטורי הקרישה הם קבוצה של חלבונים (המיוצרים כמעט כולם בכבד), שמפעילים אחד את השני בשרשרת של תגובות אנזימטיות. ההפעלה של פקטורי הקרישה מובילה בסופה ליצירה של חלבון המכונה פיברין, שבונה את קריש הדם.
פגיעה בשרשרת הקרישה תגרום להפרעה ביכולת התקינה של קרישת הדם – כפי שקורה במחלת המופיליה. למחלה זו קיימים שני סוגים – המופיליה A והמופיליה מסוג B.
במחלה זו קיים פגם גנטי בגן האחראי לייצור פקטורי הקרישה מספר 8 או מספר 9 (כתלות בסוג ההמופיליה). המחלה מובילה לדימומים ניכרים, בייחוד לאחר פציעות קלות.
דם יכול להצטבר במפרקים ולגרום להרס שלהם. הגן למחלה זו נמצא על כרומוזום X. לאישה שני כרומוזומי X, ולגבר כרומוזום X אחד בלבד.
כרומוזום תקין אחד בלבד מספיק כדי לייצר פקטורי קרישה תקינים, ולכן מרבית החולים במחלה הם גברים, שירשו את הגן הפגום מאימם.
שכיחות המחלה היא כ – 1 לכל 1,000 איש, ללא הבדלים משמעותיים בין גזעים שונים. במקרים נדירים המופיליה מופיעה כמחלה אוטואימונית – ולא כמחלה גנטית תורשתית. בהמופיליה נרכשת אוטואימונית מיוצרים באופן בלתי תקין בגוף נוגדנים כנגד פקטורי הקרישה. נוגדנים אלו מנטרלים את פקטורי הקרישה וגורמים למחלה הדומה באופייה וסימניה להמופיליה.
כיום, הטיפול העיקרי בהמופיליה כולל מתן של פקטורי קרישה מזוקקים לדם. פקטורי קרישה אלו משלימים את המחסור בגופו של החולה. מוצרי דם אחרים ניתנים בשעת הצורך, כמו לאחר דימום מסיבי.
המופיליה מתועדת במקורות רבים ועתיקים. אזכור למחלה נמצא בגמרא, האוסרת על מילת תינוק ששני אחיו מתו לאחר דימום בעקבות ברית מילה – ככל הנראה בגלל מחלת ההמופיליה. מחלה זו גם הופיעה במספר שושלות חשובות בהיסטוריה – הידועה שבהם שושלתה של המלכה ויקטוריה והצארים ברוסיה.
טיפול גנטי
מחלת ההמופיליה היא דוגמה קלאסית למחלה שבה טיפול גנטי יכול להועיל מאוד לחולים – ואף לרפאם. מכיוון שהמופיליה היא בעיקרה מחסור בגן תקין לייצור פקטורי קרישה, הרי החדרה של גן זה אל גוף הנבדק יכולה, באופן תיאורטי, להוביל להחלמתו.
במידה והגן המוחדר יוכל לגרום לייצור החלבון הדרוש, הרי שיושם הטיפול במחלה, ללא צורך בטיפול תכוף בהזרקות לדם החולה. בהמופיליה טיפול כזה הוא בעל פוטנציאל גדול משום שמספיקה גם כמות קטנה ביותר (אחוזים בודדים) של פקטור הקרישה התקין כדי למנוע דימומים מסוכנים כתוצאה מהמופיליה.
טיפול גנטי הוצע במספר מחלות גנטיות שונות אך עד כה נחל בעיקר כישלונות. קיים קושי ניכר בהחדרה של גנים באופן יעיל, לתאים הנכונים, תוך כדי ביטוי גנים אלו לייצור החלבון הדרוש.
טיפול גנטי חדשני באמצעות וירוסים במחלת ההמופיליה
מחקר חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי “New England Journal of Medicine”, מתאר ניסוי מוצלח בטיפול גנטי שביצעו החוקרים בחולי המופיליה מסוג B.
במחקר שמתואר במאמר ניסו החוקרים לטפל בהמופיליה באמצעות החדרת הגן התקין של פקטור הקרישה מספר 9 לחולים. כיצד ניתן להעביר חומר גנטי לאחד אחר? כדי לבצע פעולה זו החוקרים זקוקים לוקטור – נשא של החומר התורשתי.
וקטור כזה קיים באופן טבעי – וירוס. וירוס הוא למעשה חומר תורשתי עטוף במעטפת חלבונית, שמחדיר את המטען הגנטי שלו לתאים נגועים.
החוקרים השתמשו במחקר זה באדנו-וירוס. וירוס זה נפוץ מאוד בעולם, וזנים מסוימים שלו גורמים לדלקת גרון עם דלקת עיניים.על וירוס זה "הוטען" הגן של פקטור הקרישה, והוא הועבר לוריד של מספר חולים.
תוצאות הניסוי
ניסוי זה הסתיים בהצלחה יחסית – ארבעה מתוך שישה מטופלים יכלו להפסיק כליל את זריקות הפקטור, ואצל שניים נוספים היה ניתן לרווח את הזמנים שבין ההזרקות.
ההחדרה של הגן התקין לחולים גרמה לייצור עצמאי של החלבון החסר מתוך הגן שהובל על ידי הוירוס.
עם זאת, ברור ששיטה זו לטיפול נמצאת עדיין בחיתוליה. בעיה מרכזית הכרוכה בה היא התגובה החיסונית כנגד הוירוס הזר בגוף.
עם זאת, אין ספק שמדובר באחת הדוגמאות הראשונות והמוצלחות ביותר לטיפול גנטי מוצלח – שייתכן שייושם למחלות אחרות ויהפוך לשיטה מודרנית וחדשנית לטיפול במחלות רבות וקשות.
ראו גם: