הודות להתקדמות היעילות והזמינות של טיפול אנטירטרוירואלי, או Antiretroviral therapy (ART), תוחלת החיים של חולי איידס עלתה באופן משמעותי במהלך שלושים השנים האחרונות.
עם תחילת הטיפול בתרופות אלו בהתאם לנהלים, הן הפחיתו את הסיכון למחלות קשות, תוך הגברת סיכויי החולה לחיות חיים נורמאליים ובריאים. על מנת להשיג מטרות אלו, קיימות ארבע עובדות חיוניות אותן יש לזכור תמיד.
- תרופות ART
שולטות על נגיף האיידס – אך אינן מרפאות את המחלה
התרופות פועלות באמצעות מניעת שכפול הנגיף בשלבים פרטניים במחזור החיים שלו. הן חוסמות את אפשרות השכפול שלו באחד או יותר משלבי התפתחותו, ובסופו של דבר שולטות בנגיף, עד לנקודה שבה הוא נחשב כ"בלתי ניתן לגילוי".
אך אין פירוש הדבר שהנגיף נעלם. הוא נוכח ברמות נמוכות מספיק עד כי לא ניתן לגלותו באמצעות בדיקות מעבדה. מצב זה מאפשר למערכת החיסונית להמשיך להדוף זיהומים.
אם חולה איידס מפסיק את הטיפול או לוקח תרופות ART באופן שאינו עקבי, הוא נמצא בסיכון להתפרצות הנגיף, ויהיה קשה יותר לטפל במחלה. באמצעות דבקות במשטר הטיפול, כולל נטילת התרופות מדי יום למשך שארית החיים, ניתן להשיג את היתרונות האופטימאליים מהתרופות.
- תרופות ART
נקבעות בהתאמה אישית
איידס מורכב מתתי סוגי וירוסים רבים, הנקראים וריאנטים, הנבדלים מבחינת המבנה שלהם וכוחם הנגיפי. בדיקות גנטיות, או בדיקות גנוטיפ, מסייעות בזיהוי הווריאנטים הדומיננטיים בדם, כך שניתן לדכא את האוכלוסייה הויראלית, באמצעות שילוב תרופות המותאמות אישית.
כדי לקבוע את משטר התרופות המתאים, החולה והרופא שוקלים מגוון גורמים נוספים, כולל כל המצבים הרפואיים הקיימים, אינטראקציות אפשריות בין תרופות האיידס, או שילוב התרופות עם תרופות אחרות, תופעות לוואי של תרופות, תוצאות בדיקות עמידות לתרופות, שגרת החיים ומצבים אחרים שעלולים להפריע למשטר הטיפול, הריון ועלות התרופות. המטרה היא למצוא את משטר התרופות הפשוט והיעיל ביותר עם תופעות הלוואי המופחתות ביותר.
אופן קביעת משטר התרופות
כל אחת מתרופות האיידס הזמינות כיום, מסווגת בשלב מחזור החיים של הנגיף אותו היא מעכבת. מתוכן, 27 סוגי תרופות בודדות, ו-12 טבליות משולבות, המורכבות משני סוגים או יותר, אושרו לטיפול באיידס.
לחולי איידס שאובחנו לאחרונה, מומלץ להשתמש בשלוש תרופות משתי קבוצות תרופות לפחות. אך במקרים מסוימים, תרופות ART עשויות להיקבע בצורת טבלית הכוללת את כל הסוגים, אותה יש לקחת אחת ליום.
-
כל חולה איידס צריך לקחת תרופות
ART
בעבר, תרופות אלו נקבעו רק כשמערכת החיסון של החולה החלה להיחלש, כפי שנמדד באמצעות קבוצת משנה של תאי דם לבנים הנקראים תאי CD4 T. בין היתר, הסיבה לכך הייתה בגלל שתרופות מדורות קודמים, היו רעילות יותר ואיבדו את יעילותן ככל שהנגיף פיתח עמידות כלפיהן.
השימוש בתרופות ART השתנה לחלוטין עם פרסום מחקר ביוני 2015 לגבי תזמון תכנית הטיפול האנטי טירטרואלית (START), כפי שפורסם בכתב העת Journal of Medicine. המחקר, שכלל 4,685 חולי איידס מ-35 מדינות, הראה שתרופות ART שנקבעו במהלך האבחון, הפחיתו ב-35% את הסיכון של החולה לפתח מחלות חמורות נלוות, או למות.
הסדרת קביעת תכנית הטיפול
עם שחרור תכנית הטיפול START, הסתיים הוויכוח לגבי עיתוי תחילת הטיפול ורופאים התמקדו במניעת עיכובים המגבירים את הסיכון למחלות נלוות הקשורות לאיידס, וגם למחלות שאינן קשורות לנגיף.
בעקבות פרסום המחקר, ה-FDA פרסם הנחיות מעודכנות בנובמבר 2015, שקראו ליזום תכנית טיפול בתרופות ART לכל חולי האיידס, ללא הבדל גיל, גזע, מין, הכנסה, או מצב מערכת החיסון.
-
נגיף האיידס עלול להיות עמיד לתרופות
ART
גם כשחולה איידס משתמש בתרופות אלו, הנגיף עובר מספר מוטציות טבעיות, ורופאים מזהירים שהוא עלול לפתח התנגדות עתידית לתרופות. אך הקפדה על דיכוי מוחלט של הנגיף, כלומר, דבקות קפדנית במשטר התרופות, יכולה לסייע בהפחתת הסיכון.
כשמחמיצים תרופה או מפסיקים את הטיפול, רמות ריכוז התרופה בדם מתחילות לצנוח. מצב זה מעניק למוטציות הנגיף עמידות מוגברת לתרופות ויותר הזדמנויות לשכפול ויצירת גרסאות דומיננטיות בגוף. במצב זה, המוטציות העמידות לתרופה ימשיכו לשגשג עד שהתרופה לא תוכל עוד לדכא אותן.
בנוסף, אם סוג הווירוס העמיד לתרופות מועבר לאחרים, באמצעות יחסי מין שאינם מוגנים או פעילויות אחרות בסיכון גבוה, חולי האיידס החדשים נותרים עם אפשרויות טיפול פחות יעילות.