את מערכת החיסון נהוג לחלק לשתי מערכות הפועלות בתיאום ובשיתוף פעולה: מערכת החיסון המולדת ומערכת החיסון הנרכשת או הלומדת.
כל אחת מהמערכות המרכיבות את מערכת החיסון מפעילה מנגנונים מסוימים המעוררים, מגבירים ואף מייעלים את התגובה של המערכת השנייה ובנוסף לכך, המערכות למעשה תלויות זו בזו שכן מרכיבים שונים של המערכת המולדת נחוצים לצורך התפקוד היעיל של המערכת הנרכשת ולהפך.
באופן כללי ניתן לכתוב כי מערכת החיסון המולדת היא קו ההגנה הראשון של הגוף מפני מחוללי מחלות, הפועל החל מהרגע שבו הגוף נחשף לפתוגן ועד לרגע שבו מערכת החיסון הנרכשת נכנסת לפעולה.
המנגנונים הבלתי ספציפיים של המערכת המולדת בדרך כלל מצליחים לסלק באופן עצמאי את הפולשים אך כאשר הפולשים הצליחו לחמוק מהמערכת המולדת או כאשר המערכת המולדת פשוט אינה יעילה מספיק כתוצאה מגורמים כאלו או אחרים, נכנסת לפעולה המערכת הנרכשת.
המרכיבים של המערכת המולדת
אמנם שמה של המערכת הוא המערכת המולדת אך למעשה היא קיימת עוד לפני הלידה, כבר במהלך ההתפתחות העוברית. המאפיין המובהק ביותר של המערכת הוא חוסר הספציפיות שלה, כלומר כל מולקולה או תא השייכים למערכת המולדת, פועלים נגד מגוון רחב ביותר של מחוללי מחלות, אך ורק על בסיס ההבחנה בין "זר" לבין "עצמי". כמו כן המערכת מתאפיינת בכך שאין לה יכולת זיכרון וזאת בניגוד למערכת החיסון הנרכשת או הנלמדת.
סך הכול כוללת מערכת החיסון המולדת ארבעה מנגנוני הגנה מרכזיים להלן:
- מחסומים פיזיולוגיים ואנטומיים המעכבים או מונעים את כניסת מחוללי המחלה לגוף ואת התרבותם כשבין היתר מדובר על הרקמות הריריות שבמערכת העיכול, דרכי הנשימה והעיניים, טמפרטורת הגוף, העור, רמת החומציות בקיבה ועוד.
- תאים בולעניים ותאי הרג טבעיים – תאים שונים הנלחמים בגורמים זרים באופן לא ספציפי.
- גורמים ביוכימיים מסיסים – מערכת המשלים (חלבוני סרום המעורבים בהתפתחות התגובה הדלקתית, האחראים לנטרול של פתוגנים שונים וכן מסייעים בסילוקם), אינטרפרונים (חלבונים השייכים למשפחת הציטוקינים, המיוצרים ומופרשים על ידי תאים מסוימים שנדבקו בנגיף ונקלטים על ידי תאים שטרם הודבקו על מנת שייכנסו למצב אנטי ויראלי) וליזוזים (אנזים האחראי לביקוע שכבה מסוימת הקיימת בדופן התא של החיידקים השונים).
- דלקת – התגובה החיסונית המורכבת הנגרמת בעקבות נזק רקמתי או זיהום, הכרוכה בגיוס של מגוון מולקולות ותאים השייכים למערכת החיסון לאתר הזיהום.
האם כשלים במערכת החיסון המולדת יכולים לגרום למחלות אוטואימוניות?
המחלות האוטואימוניות מתאפיינות בכך שהתאים של מערכת החיסון מאבדים את הסבילות החיסונית שלהם ובעקבות זאת תוקפים רקמות ותאים בגוף. סבילות חיסונית (immunotolerance) היא למעשה המנגנון המאפשר להבחין בין "עצמי" לבין "זר", החיוני למניעת נזקים עצמיים בגוף. עם זאת, מאחר והמחלות האוטואימונית מתאפיינות גם בכך שמערכת החיסון תוקפת מרכיב מסוים בלבד, הרי שניתן להבין מכך שמקור הבעיה לא נמצא במערכת החיסון המולדת כי אם במערכת החיסון הנרכשת.
למעשה אחד הביטויים האופייניים ביותר של מחלות אוטואימוניות הוא הרס של רקמות בגוף ומוות של תאים המתרחשים ללא סיבה ברורה באזור מסוים בגוף, כאשר בדיקה מעמיקה יותר תגלה חדירה של לימפוציטים מסוג T ציטוטוקסי ברקמה הפגועה. תאי T, בדומה לתאי B, שייכים כאמור למערכת החיסון הנרכשת ולא למערכת החיסון המולדת.
תאי T ציטוטוקסיים נודדים ברחבי הגוף על מנת לחפש תאים המציגים אנטיגן זר ואילו כאשר הם מאתרים תא המציג אנטיגן זר, הם תוקפים אותו. במקרה של מחלה אוטואימונית, התאים מזהים את תאי הגוף עצמם בתור גורם זר.