גורמים למחלה
הרגישות לחלבון הגלוטן בקרב אנשים עם צליאק מתבטאת בתגובת יתר של מערכת החיסון במעיים, בדומה למחלות כמו מחלת קורהן, וזיהוי הגלוטן כפולש זר שיש להתגונן מפניו. אי לכך, מערכת החיסון יוצרת תגובה מקומית דלקתית בחשיפה לגלוטן, ובכך גורמת לדלקתיות כרונית ונזק לרירית המעיים.
למרות שהצליחו לזהות פגם גנטי שאחראי בחלקו על הרגישות לגלוטן, עדיין לא ברורה לחלוטין האטיולוגיה של הצליאק. חוקרים סבורים כי מחלת הצליאק נגרמת משילוב של גנטיקה וסביבה – פגם גנטי יחד עם גורמים סביבתיים לא ידועים.
תסמיני הצליאק
למחלת הצליאק יש שתי צורות התבטאות עיקרית: קלאסית ולא קלאסית. ההתבטאות הקלאסית של מחלת הצליאק היא בקרב תינוקות עד גיל שנתיים שבטנם תפוחה (בשל כך המחלה בעברית נקראת כרסת), שרירי גופם רפויים והם בעלי משקל נמוך בהשוואה לנורמה הגילית.
ההתבטאות הלא קלאסית של מחלת הצליאק יכולה להיות מאובחנת בכל גיל והיא מאופיינת בטווח סימפטומים שמתבטאים בעוצמות שונות: כאבי בטן כרוניים, שינויים בהרגלי יציאה (עצירות, שלשול), פריחות בעור, אפטות בפה, תשישות, כאבי מפרקים, נשירת שיער ותסמינים נוירולוגיים. אם בעבר, רוב המאובחנים בצליאק היו ילדים עד גיל שנתיים, כיום יש יותר ויותר מבוגרים שנשלחים לבדיקות לגילוי רגישות לגלוטן.
אבחנה
ישנן שתי שיטות אבחון מרכזיות לצליאק המשלימות זו את זו: בדיקת נוגדנים לצליאק וביופסיה של רקמת המעי. בדיקת הנוגדנים נעשית בבדיקת דם פשוטה ואיננה פולשנית, בעוד שלקיחת ביופסיה של רקמת המעי מצריכה בדיקה אנדוסקופית.
ישנן מספר בדיקות לאיתור נוגדנים שהימצאותם בדם יכולה להעיד על נוכחות מחלת צליאק. אלו נוגדים נגד גליאדין (IGG), נוגדנים נגד מרכיבי רקמת חיבור מסוג רטיקולין (IGA), נוגדן מסוג אנדומיזיון (IGA) ונוגדן נגד גלוטמינאזה. למרות המהימנות הגבוהה של בדיקת הנוגדנים נגד גלוטמינאזה על פני כל שיטות האבחון האחרות, אבחון סופי של צליאק חייב להיות מבוסס גם על אבחון של דגימה היסטולוגית.
אבחנה של צליאק איננה קלה מאחר שלמחלה יש התבטאויות רבות ושונות. בנוסף, התסמינים של צליאק משותפים להפרעות אחרות, וקשה להגיע לאבחנה מבדלת טובה. יש תמונות מטעות של צליאק, כמו למשל, מקרים שבהם המחלה שקטה ולמטופל אין תלונות על מצבו, למרות שנוצר נזק לרקמת המעי. מקרה מטעה נוסף הוא סינדרום המחלה החבויה, שבו בדיקות הדם האימונולוגית מצביעות על סימנים לצילאק, אך המבנה של המעי תקין.
טיפול
מאחר שהמחלה נגרמת מרגישות לחלבון הגלוטן מרגע האבחנה ולפעמים אפילו במהלכה, המטופל מתבקש להימנע לחלוטין מאכילת גלוטן. דיאטנים מדגישים שיש חשיבות רבה לאכילת תפריט ללא גלוטן ולא תפריט דל בגלוטן, שהרי גם כמויות מזעריות של גלוטן יכולות לגרום לתגובה חיסונית מקומית במעי.
לאנשים שסובלים מצליאק מומלץ לאכול תזונה מאוזנת ללא גלוטן, כאשר את הפחמימות עם הגלוטן יש להחליף במזונות עם עמילן כגון אורז, תירס, תפוחי אדמה, דגנים מלאים (כמו קינואה), טף, דוחן, קמחי קטניות למיניהם ועוד. הימנעות מוחלטת מגלוטן תוביל להחלמה מלאה מדלקות במעיים שנוצרו מרגישות לגלוטן.
מאחר ותזונה דלת גלוטן מעלימה את הדלקתיות במעי, לא מומלץ לאנשים עם חשד לצליאק שנמצאים בתחילת הבירורים הרפואיים להתחיל על דעת עצמם להפסיק לצרוך גלוטן. החשש הוא שלאור התזונה דלת הגלוטן, הבדיקות הרפואיות לא יראו תמונה קלינית של צליאק, והמטופל לא יקבל את האבחנה והטיפול המתאימים לו.