מחלת קרוהן שייכת למשפחת מחלות המעיים הדלקתיות (IBD), יחד עם דלקת כיבית של המעי הגס. התפרצות מחלות מעיים דלקתיות שכיחה בעיקר בגילאי עשרים עד חמישים, אך עלולה להופיע גם בגילאים אחרים. מחלת קרוהן מאופיינת בהתקפים – תקופות שבהן המחלה פעילה, ורמיסיות – תקופות שבהן המחלה רדומה. מהלך המחלה משתנה ממטופל אחד למשנהו.
תסמיני מחלת קרוהן
התסמינים של מחלת קרוהן מאוד מגוונים ומופיעים בעוצמות ותדירות משתנות אצל מטופלים שונים. אנשים שחולים בקרוהן חווים לרוב כאבים בבטן התחתונה, אי-סדירויות בריקון המעיים ונטייה לשלשולים, חוסר תיאבון המלווה בירידה במשקל ותשישות.
בנוסף, יכולות להופיע גם תופעות של סדקים ודימום מפי הטבעת, אפטות בפה, כאבי מפרקים, פריחות והקאות. מעבר לתסמינים שצוינו, אנשים החולים במחלת קרוהן נוטים לפתח סיבוכים כמו היצירות של המעי, מחלות בפי הטבעת, פצעי מורסה, פרפורציה במעי ופיסטולות.
אבחון המחלה
על מנת לאבחן מחלת קרוהן אין חובה בקיומו של תסמין מסוים, האבחנה נקבעת לפי הימצאותה של דלקת כרונית במערכת העיכול. על מנת לקבוע אבחנה של דלקת כרונית במערכת העיכול יש לבצע סקירה של מערכת העיכול באמצעות בדיקות כמו קולונוסקופיה או גסטרוסקופיה. כמו כן, יש לבצע בדיקות מיקרוסקופיות של רקמות מעי לאחר הוצאת ביופסיה.
סימנים נוספים שיכולים לסייע באבחון מחלת קרוהן הינם מדדי דלקת מוגברת לפי שקיעת דם (CRP), וחוסר בוויטמינים שיכול להצביע על קשיי ספיגה של מערכת העיכול. כיום ניתן לקבל חיזוק לנוכחות המחלה גם באמצעות צילומים של מערכת העיכול.
מחלת קרוהן – גורמים
מחקרים רבים מנסים לבחון כיום את הסיבה להתפרצותה של מחלת קרוהן. משערים שהיא נגרמת על רקע פגם גנטי בשילוב עם גורמים סביבתיים שטרם נתגלו.
הפגם הגנטי שתורם להתפתחות של מחלת קרוהן נמצא בבקרת התגובה החיסונית המקומית במערכת העיכול בחשיפה לחיידקים. כידוע, במעיים שוכנים חיידקים רבים. חלקם מזיקים לנו, חלקים ניטרליים וחלקים מועילים. תפקידה של מערכת החיסון הוא להגן על הגוף מפני פלישה של חיידקים מזיקים באמצעות לימפוציטים והפרשת חומרי דלקת (TNF).
הפגם הגנטי התורם להתפתחות מחלת הקרוהן גורם לכך שמערכת החיסון המקומית במערכת העיכול לא יכולה להבדיל בין סוגי החיידקים השונים, כך שנוצרת תגובה דלקתית תמידית הגורמת לכיבים ודלקות כרוניות.
דרכי טיפול
מחלת קרוהן היא מחלה כרונית שכיום אין לה ריפוי. עם זאת, ישנם טיפולים תרופתיים ותזונתיים שנועדו להקל על המטופל ולצמצם את רמתה והקפה של הדלקת במערכת העיכול.
ישנם טיפולים תרופתיים שמטרתם להעלים את ההתלקחות הדלקתית ולהוביל את המטופל לרמיסיה. עם זאת, סוג הטיפול התרופתי מושפע מרמת הדלקת של המטופל. במידה שהרמה הדלקתית נמוכה יחסית, יומלץ על טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאין להן השפעה מדכאת על מערכת החיסון (5ASA). במידה שרמת הדלקתיות גבוהה, יומלץ על מתן סטרואידים – תרופות יעילות נוגדות דלקת שמדכאות את מערכת החיסון.
משום שהטיפול בסטרואידים יכול להחליש את מערכת החיסון כולה, במקרים מסוימים יומלץ טיפול ביולוגי (רמיקייד, הומירה). הטיפול הביולוגי ניתן בזריקות ומאפשר להגיע לרמיסיה תוך כדי דיכוי ספציפי של מערכת החיסון, בניגוד לדיכוי הכוללני של מערכת החיסון בידי הסטרואידים.
לעומת תרופות להתלקחות, ישנם טיפולים תרופתיים מונעים שנועדו לשמר את המצב של המטופל (Maintenance), למנוע התלקחות דלקתית ולהשאיר את המטופל ברמיסיה. אלו הם טיפולים תרופתיים שנלקחים בצורה סדירה על מנת למנוע התלקחות דלקתית (לדוגמה, האימורן והמטוטרקסט). מלבד הטיפול התרופתי, רופאים רבים ממליצים על תזונה נכונה על מנת למנוע התלקחותה של המחלה.
במחקרים קליניים נמצא שלחולי קרוהן יש הסתברות גבוהה יותר לחלות בסרטן במערכת העיכול בהשוואה לאנשים בריאים. אי לכך, אנשים עם מחלת קרוהן צריכים להיות במעקב רפואי מתמשך גם אם הם ברמיסיה ארוכה.
ראו גם: