הגורמים למחלה
קוליטיס כיבית מופיעה בדרך כלל בגיל הצעיר – בחל מגיל ההתבגרות המאוחר ועד גיל 30 לערך.
קיימת גם עלייה בהיארעות סביב גיל 60. האטיולוגיה (הסיבות הרפואיות) להופעתה של המחלה אינן ידועות. משערים, שבתהליך הפתוגנזה של המחלה מעורבים גורמים אוטו- אימוניים שונים – פגיעה במערכת החיסון בגוף הגורמת לו לתקיפה של מרכיבים עצמאיים.
נראה שלמחלה יש גם היבט תורשתי מסוים. בעבר הוצעו הצעות רבות בנוגע לגורמים למחלה –מוצרי מזון , זיהומים, ועוד. הדעות היום חלוקות בקרב הרופאים בנוגע לסיבות העיקריות להופעתה של המחלה.
סימנים וסימפטומים
הסימפטומים כוללים הפרעות כלליות במערכת העיכול –כאבי בטן, ירידה בתיאבון, בחילות ולעיתים גם הקאות.
הסימפטום האופייני ביותר למחלת הקוליטיס הכיבית הוא צואה דמית בעקבות הנזק המקומי לרירית המעי הגס.
אבחנת קוליטיס הכיבית
אבחנה ראשונית נעשית באמצעות בדיקת צואה לנוכחות דם. עם זאת, כאשר הרופא המטפל חושד בקולטיטיס כיבית, אבחנה סופית ניתנת לביצוע רק באמצעות קולונסקופיה וביופסיה.
בקולנוסקופיה בודק הרופא את דופנות המעי הגס באמצעות צינור גמיש – ונוטל דגימה מאזור דלקתי לשם בחינתה במיקרוסקופ.
הביופסיה נשלחת לפתולוג שיכול לזהות סימנים אופיינים של המחלה במיקרוסקופ– דלקת המערבת את דופן השטחי המעי, מורסות זעירות בקפלי המעי (Crypt abcess) ועוד.
בדיקות נוספות שיכולות לסייע הן בדיקות דם שונות. לעיתים תופיע אנמיה, כמו גם עלייה במדדי דלקת לא ספציפיים המופיעים בבדיקות דם (שקיעת דם , CRP). בדיקת נוגדנים עצמאיים מסוג ANCA יכולה לסייע גם היא.
מחלות נלוות
מחלת הקוליטיס הכיבית איננה מערבת את המעי בלבד.
מחלה זו נוטה להופיע יחד עם מחלות ותופעות נוספות, שהקשר בניהם לא ברור לגמרי. למחלת קולטיס יכולה להתלוות דלקת עיניים, שינויים דלקתיים בעור, מחלת פרקים, ומחלות של דרכי המרה.
טיפול במחלה
הטיפול בקוליטיס כיבית תלוי בשלב בו נמצאת המחלה, בחומרתם של הסימפטומים, ובמצב התפקודי של החולה.
קיימות אופציות טיפוליות מרובות, החל מטיפולים תרופתיים שונים וכלה בפתרונות כירורגיים. הטיפול הראשוני בקוליטיס כיבית כולל מתן של תרופות המדכאות קלות את מערכת החיסון, ולכן מפחיתות את התהליך הדלקתי.
דוגמא לתרופה זו היא 5-ASA. במידה ותרופות מקבוצה זו לא סייעו לחולה, הטיפול כולל מתן של סטרואידים (למשל: פרדניזון), במינונים שונים. טיפול אורך טווח בסטרואידים במינון גבוה מוביל למספר רב של תופעות לוואי קשות ולכן לא מומלץ במחלות כרוניות ארוכות.
קו נוסף של טיפול כולל תרופות המעכבות את מערכת החיסון באופן אגרסיבי יותר – כמו אזתיופורין. בשנים האחרונות עלה מקומן של התרופות "הביולוגיות" בטיפול בקולטיס כיבית. תרופות מקבוצה זו חוסמות קולטנים ספציפיים בגוף. התרופה השימושית ביותר בטיפול במחלה היא אינפליקסימאב, תרופה החוסמת את פעילותו של החומרה דלקתי TNF המופרש בגוף.
במקרים קשים של קוליטיס כיבית, כאשר האזור המעורב הוא בעיקר החלקים הרחוקים של המעי הגס, ניתן להסיר את החלקים הפגועים של המעי בניתוח. לניתוח המקצר את אורך המעי השלכות רפואיות רבות, אך למעשה מדובר בטיפול היחיד שקיים שיכול להביא לריפוי של המחלה.
מחלה דומה לקוליטיס הכיבית – מחלת קרוהן–Crohn's disease
מחלה דומה מאוד למחלת הקוליטיס הכיבית היא מחלת קרוהן.
מחלה זו תוקפת גם היא את מערכת העיכול וגורמת בו לנזקים דלקתיים. לעיתים מכונות שתי מחלות אלו יחד בשם הכולל "מחלת מעי דלקתית" (Inflammatory bowel disease –IBD).
לא קל להבחין בין שתי המחלות. הסימפטומים המופיעים בהן וגם מראה המעי בביופסיה דומה מאוד, ולא תמיד ניתן להגיע לאבחנה סופית.
בכל אופן, קיימים מספר הבדלים בין שתי המחלות: מחלת קרוהן תוקפת יותר את המעי הדק, בעוד שקוליטיס כיבית תוקפת יותר את המעי הגס. סימנים סיסטמיים (אנמיה, חום ועוד) מופיעים בשכיחות גבוהה יותר במחלת קרוהן, כמו גם מחלות נלוות אחרות.
מחלת קרוהן נוטה לערב את המעי ב"קפיצות", ולא בנגע דלקתי רציף, בניגוד לקוליטיס כיבית. הטיפול בשתי המחלות דומה, כפי שתואר לעיל, אך קיימים הבדלים גם באופן הטיפול בין שתי המחלות האחיות הללו.