סוכרת נעורים – מאפייני המחלה
גלוקוז, צורת סוכר בסיסית וחשובה, נדרש לכל תאי הגוף כדי לתפקד באופן תקין. עם זאת, רמה גבוהה של סוכר בדם לאורך זמן גוררת נזקים רבים, בייחוד לכלי הדם הקטנים ולעצבים.
ההורמון העיקרי שמווסת את רמת הסוכר בדם נקרא אינסולין. אינסולין מיוצר בלבלב, בקבוצות תאים הנקראים "איי לנגרהנס". בתוך קבוצות תאים אלו נמצאים תאי ביטא, המייצרים אינסולין. אינסולין גורר כניסת סוכר לתאים מתוך זרם הדם, וכך מוריד את רמות הסוכר בדם, ומעלה את רמתו בתאי הגוף. לאחר ארוחה גדולה למשל, עולה רמת הסוכר בדם. עלייה זו מביאה עמה שחרור אינסולין מהלבלב, והעברת הסוכר אל תוך התאים.
במחלת הסוכרת נפגעת פעילותו התקינה של הלבלב. מסיבות שאינן ידועות, תוקפת מערכת החיסון של הגוף את הלבלב וגורמת להרס של תאי ביטא. תהליך אוטואימוני זה מוביל להפסקה מוחלטת של יצירת אינסולין בגוף, ומכאן לחוסר יכולת של הגוף להעביר סוכר מן הדם לתאים. תהליך זה גורר שתי תוצאות – עלייה ניכרת ברמות הסוכר בדם, ו"רעב" מתמשך של התאים לסוכר.
סימני המחלה ואבחונה
מחלת הסוכרת מופיעה לצד שלושה סימנים אופייניים וידועים, שזכו לכינוי שלושת ה– P's: פוליפאגיה (אכילה מרובה), פולידיפסיה (שתייה מרובה) ופוליאוריה (מתן שתן מוגבר). בגלל רמות הסוכר הגבוהות בדם, סוכר מסתנן דרך הכליות אל השתן, ומביא להשתנה מרובה. איבוד השתן הניכר והסוכר שבו גורמים לשתייה ואכילה מוגברת. חולי סוכרת הנעורים נראים רזים באופן יחסי, בניגוד לחולי הסוכרת הרגילה, שהם בדרך כלל בעלי משקל עודף.
לעיתים, בעקבות סוכרת המתפתחת באופן מהיר, ולעיתים בעקבות זיהום או מחלה המחמירים את מצב החולה, הסוכרת מאובחנת במהלך מצב חירום, שנקרא קטואצידוזיס. במצב זה, התאים מצויים ברעב מתמשך, ומייצרים אנרגיה משומנים כתחליף לסוכר. שרפת השומנים יוצרת חומרים הנקראים גופי קטון, המובילים לחמצת בדם (אצידוזיס), ומצב חירום קשה הדורש טיפול בנוזלים, סוכר ואינסולין באופן מיידי.
אבחנה של המחלה שלא בשעת קטאצידוזיס יכולה להיעשות על ידי בדיקת דם פשוטה לרמת הגלוקוז בדם. בדיקה חד-פעמית שבה רמת הגלוקוז בדם גבוהה מ 200 מ"ג לדציליטר, או מספר בדיקות שבהן הרמה גבוהה מ– 126 מ"ג לדציליטר מהוות אבחנה לסוכרת.
ניתן לעקוב אחר רמת הסוכר לאורך זמן אצל נבדק על ידי בדיקת ההמוגלובין המסוכר. בדיקה זו מייצגת את רמת הסוכר ממוצעת אצל הנבדק בשלושת החודשים האחרונים, ונקראת HbA1c.
טיפול
הטיפול במחלה כולל מתן אינסולין שגרתי, באופן שנועד להחליף את תפקודו הפגוע של הלבלב. כיוון שאינסולין הוא חלבון, לא ניתן לקבל אותו באופן פומי, ויש להזריקו אל הגוף. כיום, פותחו תכשירים רבים ומגוונים של אינסולין סינתטי, בעלי מאפיינים שונים. ישנם סוגים שונים של אינסולין, ועל כן גם טווח השפעה שונה לכל אחד מהם.
טיפול רגיל באינסולין כולל זריקה יומית של אינסולין ארוכת טווח, המשפיעה למשך יום שלם, וזריקות אינסולין בסמוך לכל ארוחה, שנועדו להגיב, בדומה לתגובה תקינה של הלבלב, לעלייה הגבוהה של רמות סוכר בדם. בנוסף לזריקות אינסולין, נדרשים החולים לדקור את עצמם מספר פעמים ביום כדי לבדוק ולעקוב אחר רמות הסוכר בדמם.
בגלל הקושי הרב בזריקות מרובות מדי יום, רוב הילדים והנערים החולים בסוכרת נעורים נעזרים כיום במשאבה המחוברת לגופם באופן שוטף, אשר מזריקה סוכר בהתאם לצורך. העתיד צופן בחובו "לבלב מלאכותי", מכונה שתבדוק באופן מתמיד את רמת הסוכר בדם ותזריק אינסולין בהתאם. מכונה שכזו תקל מאוד על חייהם של החולים בסוכרת נעורים, אך כעת עדיין איננה בנמצא. על כן, רצוי לסייע בהתמודדות עם המחלה, שתלווה את האדם כל חייו.