המושג חיסונים הוא מושג מאוד שכיח בימינו, מאחר ורובנו נתקלנו בדילמה או ההכרח לעשות חיסון כזה או אחר. מידי שנה אנו מקבלים התוויות ממשרד הבריאות או מקופות החולים לעבור חיסונים נגד זני שפעת חדשה, כמו שפעת החזירים למשל.
כהורים לילדים אנו מקבלים מידע רב בנוגע לחיסונים שעלינו לחסן אותם על מנת למנוע מהם הידבקות בכל מיני מחלות כגון חצבת, אדמת, חזרת ואבעבועות רוח, וכמטיילים במדינות המזרח הומלץ לנו לעשות חיסונים שונים נגד מלריה, צהבת, טיפוס הבטן ועוד. כיצד חיסונים עובדים? מה הקשר שלהם למערכת החיסון ולאימונולוגיה? מהן התגובות או התופעות לוואי של חיסונים? כל זאת במאמר שלפנינו.
תגובה חיסונית – מולדת ונרכשת
מערכת החיסון בגוף האדם מפעילה שני מנגנוני הגנה עיקריים, שמטרתם להגן על גוף האדם מפתוגנים – תגובה חיסונית מולדת כללית ותגובה חיסונית נרכשת ספציפית. התגובה החיסונית הנרכשת היא תהליך טבעי בו מתפתחת חיסוניות לאחר חשיפה לפתוגן (מחולל מחלות) חי ופיתוח תסמינים עקב החשיפה אליו.
בשלב הראשון תאי דם לבנים (לימפוציטים) מסוג B או T מופעלים עקב מפגש עם אנטיגן (מולקולה המעוררת תגובה חיסונית), והם מכוונים לפעול נגדו בתגובה חיסונית ראשונית. בהתאם לתהליך זה, תאי הפלסמה מפרישים נוגדנים ללימפה, וכך הנוגדנים מועברים לדם ובהמשך לכל הגוף, במטרה לסייע בהרס תאים נושאי אנטיגן. יצור ושחרור הנוגדנים ממשיך כמספר שבועות.
לאחר התגובה החיסונית הראשונית, חלק מתאי ה- B המיוצרים בהתחלקות תא B המקורי (התחלקות השבט), נשארים רדומים ומשמשים כתאי זיכרון (יחד עם תאי זיכרון מסוג T). אם תאי הזיכרון יתקלו בעתיד באותו אנטיגן, השבט של תאי B אלו יגדל והם יוכלו להגיב במהירות לאנטיגן על ידי הפרשת נוגדנים ספציפיים.
תגובה זו של מערכת החיסון מכונה תגובה חיסונית שניונית, אשר יכולה להביא ליצור נוגדנים תוך יום עד יומיים. למרות שמשך קיום הנוגדנים בגוף הוא מספר חודשים עד מספר שנים, תאי הזיכרון יכולים להתקיים זמן יותר ארוך באופן משמעותי, כך שהתגובה החיסונית השניונית יכולה להמשך זמן ארוך מאוד.
חיסון פעיל וחיסון סביל
לצד היכולת הטבעית של הגוף להתגונן בפני פתוגנים שונים, המחקר הרפואי אפשר יצירת אופציה חיסונית מלאכותית, הלא היא הזרקת חיסון (vaccine). החיסון הוא אמצעי מניעתי המורכב מחומר ביולוגי המכיל אנטיגן היכול לגרום לתגובה חיסונית ראשונית נגד מחולל מחלות מסויים, אך הוא אינו גורם לסימפטומים של המחלה.
הזרקת החיסון תאפשר יצירת נוגדנים בגוף כנגד האנטיגן המבוקש. כפי שהוסבר, יווצרו תאי זיכרון בגוף כנגד אותו אנטיגן, ובעת חשיפה עתידית לאנטיגן תופעל התגובה החיסונית השניונית, והנוגדנים נגד האנטיגן ייווצרו במהרה ויתקפו את אותו פתוגן ביעילות.
הרכב החיסון יכול להכיל חיידקים או נגיפים שהומתו או הוחלשו, כך שאינם יכולים לגרום לזיהום רציני. סוג חיסון זה מכונה חיסון פעיל. אפשרות נוספת הינה חיסון סביל- הזרקת נוגדנים לאנטיגן הספציפי. סוג חיסון זה ניתן כאשר כבר יש חשש להדבקות בזיהום, מתוך ניסיון לסייע לגוף להתמודד עם הזיהום ביעילות.
חיסון יכול גם להכיל רעלן, שהינו רעל מגורם מזהם ששונה כימית כדי לבטל את ההשפעה המסוכנת שלו. כמו כן, החיסון יכול להכיל גליקופרוטאין יחיד או מולקולה דומה אחרת משטח פני התא של הפתוגן. באופן זה, המומולקולה המספיקה כדי לעורר את המערכת החיסונית נגד אותו פתוגן.
חיסונים – תופעות לוואי
על פי רוב, מתן חיסון אינו מלווה כמעט בתופעות לוואי, ואם כבר נלוות תופעות לוואי לחיסון הן קלות. תופעות הלוואי הנלוות לחיסון יכולות להיות מקומיות או כלליות. תגובה מקומית אופיינית באזור ההזרקה הינה אודם, רגישות, כאב, נפיחות ועוד. התופעות המקומיות חולפות לרוב עד עשרים וארבע שעות מרגע החיסון.
תופעות לוואי כלליות המאפיינות חיסונים הם עליה בטמפרטורות גוף, כאבי ראש, שלשולים, צמרמורות וחולשה. תופעות אלו לרוב חולפות עד ארבעים ושמונה שעות ממתן החיסון. ברוב המקרים לא ייוותרו תופעות לוואי קבועות לאור החיסון.
למידע נוסף בנושא: הליך פיתוח חיסון נגד איידס