דלקת פרקים ראומטית (rheumatoid arthritis) היא מחלה מקבוצת המחלות האוטואימוניות שגורמת ליצירה של דלקת כרונית בפרקי הגוף.
הדלקת גורמת לכאבים עזים וכמעט תמיד מצריכה טיפול. ניתן לחיות עם המחלה ולהשתלט על הכאבים במידה מסוימת אך חשוב להגיע לאבחנה נכונה.
מהן מחלות אוטואימוניות?
דלקת פרקים ראומטית משתייכת לקבוצה של מחלות בשם "מחלות אוטואימוניות" התרגום המילולי של המילה "אוטואימוני" הוא "חיסון עצמי". מדובר בקבוצת מחלות בהן, מסיבה שעדיין איננה ברורה במלאה, מערכת החיסון של הגוף "מחליטה" לפנות כנגד תאים ורקמות מסוימים בגוף ולתקוף אותם.
באופן תקין מערכת החיסון משתמשת בתאים ובחלבונים המרכיבים אותה בכדי להשמיד גורמים מזהמים כמו חיידקים ווירוסים. כאשר מערכת החיסון מפנה את עצמה כנגד רקמות הגוף היא יוצרת בהן דלקת.
המחלות האוטואימוניות פוגעות בעד 5% מכלל האוכלוסייה כאשר נשים נוטות ללקות בהן יותר מאשר גברים. הטיפול במחלות אוטואימוניות מתבסס על טיפול ממוקד בסימפטומים (בעיקר בהקלת כאבים) וכמו כן טיפול כללי במערכת החיסון והחלשה שלה על ידי שימוש בסטרואידים ותרופות כימותרפיות.
דלקת פרקים ראומטית
המחלה פוגעת בקרוב ל-1% מכלל האנשים באוכלוסייה ומהווה את המחלה האוטואימונית השכיחה ביותר בעולם. המחלה פוגעת בנשים באחוז גבוה פי שלוש מאשר בגברים והופעתה נפוצה יותר לאחר גיל 40, למרות שהיא יכולה להופיע למעשה בכל גיל.
בדלקת פרקים ראומטית, מערכת החיסון מייצרת חלבונים בשם נוגדנים שיודעים לפגוע במפרקי הגוף ולהרוס אותם. פגיעה זו יוצרת דלקת כרונית שמביאה לסימפטומים העיקריים אותם מרגישים החולים במחלה זו: כאבי פרקים קשים המופיעים גם במנוחה ומחמירים במאמץ. הפרקים הנגועים נראים אדומים, נפוחים והם רגישים למגע.
עם התקדמות המחלה יש הרס של רקמת הסחוס המצפה את המפרק. המחלה מאופיינת בהגבלה בתנועה שמתקדמת עם השנים ועם החמרת המחלה, לעיתים עד למצב של נכות של ממש. פרט לפרקים המחלה יכולה לפגוע באיברים ורקמות נוספים כמו ריאות, לב וכלי דם, מערכת העצבים ועוד.
פרט לאודם, נפיחות ורגישות במפרקים הכואבים ישנם עוד תסמינים המאפיינים את המחלה והם כוללים: קושי בהנעת המפרקים בעיקר בבוקר, סימפטומים כלליים כמו: חולשה, עייפות, חום ירידה בתיאבון וירידה במשקל. כמו כן יכולים להופיע גושים תת עוריים וכן דלקות באיברי הגוף השונים שציינו קודם שעשויים להיפגע מהמחלה.
כדי לאבחן דלקת מפרקים שגרונית יש לבצע מספר בדיקות דם וכן בדיקות הדמיה. לאחר שהחולה מתלונן על התסמינים האופייניים של המחלה, נהוג לשלוח אותו לביצוע צילום רנטגן וצילום CT בכדי להדגים את הפגיעה במפרק. ניתן לראות שיש דלקת סביב המפרק וכן שצורתו התעוותה. כמו כן, נהוג להיעזר בבדיקות דם ביניהן בדיקת CRP שבודקת רמה של חלבון המופיע בזמן תהליכי דלקת, וכן בדיקת חלבון בשם Rheumatoid factor שעולה בזמן שקיימת נוכחות מחלה אוטואימונית.
טיפול בדלקת ראומטית
הטיפול בדלקת פרקים ראומטית אינו יכול בשלב זה לרפא את המחלה אך הוא בהחלט יכול להאט את קצב ההתקדמות שלה ולהקל בתסמינים.
התרופות הותיקות ביותר הם הסטרואידים שמחלישים את מערכת החיסון ובכך מחלישים את התגובה שלה כנגד המפרקים. תופעת הלוואי העיקרית שלהם היא עלייה בשכיחות הופעה של זיהומים.
קיים טיפול בנוגדי דלקת שאינם סטרואידליים (NSAIDs) שמשמשים לשיכוך הכאבים.
חשוב להתחיל את הטיפול כמה שיותר מוקדם בכדי למנוע את יצירת הנזק הבלתי הפיך למפרקים. דבר שיגרום למהלך המחלה להיות קל יותר.
לאורך השנים נוספו טיפולים בכימותרפיה כמו מטוטרקסט וסלזופירין שיכולות לבלום את התקדמות המחלה בחלק מהחולים, בתנאי שהם ניתנים באופן קבוע.
בשנים האחרונות פותחה תרופה בשם "מבטרה" שמהווה נוגדן כנגד תאי B של מערכת החיסון. תאי B הם אלו שמייצרים את הנוגדנים שפוגעים בפרקים ופגיעה בהם תאט את קצב התקדמות המחלה ועשויה אף לבלום אותה לגמרי.