מבנה כללי של מערכת החיסון
מערכת ההגנה של גופנו, היא מערכת החיסון, מורכבת מכמה רמות של הגנה. חלק חשוב במערכת זו ממלאים תאי דם לבנים – הלויקוציטים. בין הלויקוציטים קיימים תאים המבצעים תפקידי הגנה שאינם ספציפיים. תאים אלו תוקפים כל פולש זר.
לעומת זאת, קיימים לויקוציטים שיודעים ומכירים פולשים זרים באופן ייחודי ונלחמים בהם באופן מדויק יותר. תאים אלו נקראים לימפוציטים. התאים הלימפוציטים מחולקים לכמה סוגים. לימפוציטים מסוג B אחראיים בעיקר על ייצור נוגדנים, המנטרלים פולשים זרים באופן ספציפי. לימפוציטים מסוג T נלחמים גם הם בפולשים, ומחולקים לשני סוגים – לימפוציטים מסוג Tc, המאומנים להרוג תאים בגוף שנדבקו בוירוסים ופולשים שונים, ולימפוציטים מסוג Th, המתאמים ומפעילים את כל זרועותיה של מערכת החיסון. הסמן המולקולרי של הלימפוציטים מסוג Tc נקרא CD8 והסמן של הלימפוציטים מסוג Th נקרא CD4. סמנים אלו משמשים לעיתים כתחליף לשמות הלימפוציטים הנושאים אותם.
HIV תוקף בעיקר את הלימפוציטים מסוג Th – CD4, ולכן פוגע באופן קשה בתפקוד המערכת החיסונית בגופנו.
שכיחות ודרכי העברה
מחלת האיידס הופיעה לראשונה בתחילת שנות ה–80, כמגיפה חדשה שהתפרצה בעולם במהירות רבה. מחלת האיידס עוברת במגע עם נוזלי גוף. יחסי מין לא מוגנים, שימוש במזרקים משומשים, מנות דם שלא נבדקו – כל אלו הן דרכים שבהן ניתן להידבק במחלה.
שכיחות המחלה גבוה במיוחד באפריקה, בה המודעות ליחסי מין מוגנים נמוכה. בארצות מסוימות באפריקה מגיע אחוז הנדבקים במחלה ל– 50%! גם בארצות מערביות המחלה שכיחה באופן יחסי. מעריכים שכיום נמצאים בעולם כ–40 מיליון חולים, כשני שליש מהם באפריקה.
סימניי ומאפייני המחלה
מחלת האיידס היא מחלה של מערכת החיסון, ולכן תסמיניה כוללים כשל חיסוני קשה, בעל זיהומים רבים ומגוונים. בעת ההדבקה במחלה יסבול החולה מתסמינים קלים בלבד דמויי שפעת: כאבי ראש, כאבי שרירים, וכדומה. לאחר זמן, מתחיל הנגיף להתרבות בגופו ופוגע בייצור הלימפוציטים. בשלב זה עולה רגישותו של החולה לזיהומים שונים.
בין הבולטים בזיהומים אלו הם השחפת, PCP (פטרייה הגורמת לדלקת ריאות קשה), קנדידה (פטרייה הנפוצה באוכלוסייה ויכולה להופיע בהופעה לא שגרתית אצל חולי איידס), וירוס ה – CMV, פטריית הקריפטוקוקס, ועוד רבים אחרים. מכיוון שלמערכת החיסון שלנו תפקיד גם בהגנה נגד התפתחות גידולים סרטניים, יכולים להופיע אצל החולה גם גידולים שונים, בעיקר לימפומות וסרקומות. פטירתו של חולה מהמחלה נובעת מזיהומים רבים וקשים.
אבחנה
אבחנה של מחלת האיידס נעשית באמצעות זיהוי נוגדנים כנגד הוירוס שמתפתחים בגוף. מכיוון שלגופנו לוקח מספר חודשים כדי לפתח נוגדנים אלו, ניתן לאבחן את המחלה מיד לאחר ההדבקה רק באמצעות בדיקה ישירה (ויקרה) להימצאות הוירוס בדם.
תקופה זו, עד לפיתוח הנוגדנים, בה לא ניתן לגלות את המחלה בשיטות הסקר הרגילות, נקראת "תקופת החלון". כאשר מאובחן חולה במחלה, ניתן לעקוב אחר מצבו על ידי בדיקת רמות הנגיף בדמו, ועל ידי כמות הלימפוציטים התקינים בדמו מסוג Th – CD4.
טיפול
הטיפול במחלת האיידס הוא אחד התחומים המתפתחים והמרתקים ביותר ברפואה המודרנית. תרופות רבות מאוד פותחו כנגד הנגיף במטרה למנוע את התפשטותו בגוף. עם זאת, לדאבוננו, עדיין לא קיים ריפוי מוחלט של מחלת האיידס.
נטילה קפדנית של התרופות הפועלות כנגד הנגיף יכולה לדחות את התפשטות הנגיף בגוף ואת סימני המחלה בשנים רבות מאוד. התרופות הקיימות היום כנגד הנגיף פועלות בשיטות מתוחכמות הכוללות הפרעה לתהליך השכפול של הוירוס, הפרעה לכניסתו אל תוך הדנ"א בתאים אותם הוא תוקף, ועצירת ייצור חלבוני הנגיף הייחודים, שחיוניים לפעולתו.
לעיתים קרובות נוטלים החולים מספר תרופות באופן משולב, כדי למנוע את היווצרות עמידות הנגיף לתרופות. שילוב זה זכה לכינוי "הקוקטייל". פיתוח חיסונים כנגד HIV נמצא בתהליכי מחקר מתקדמים בכמה מקומות בעולם – אך עד כה ללא הצלחה מעשית מרובה, זאת עקב מורכבות הליך פיתוח החיסון.
ראו גם:
יש תקווה לחיים טובים יותר: נתונים חדשים ומעודדים לחולי איידס