טרשת נפוצה – מאפייני המחלה
מערכת העצבים מורכבת ממיליארדי תאי עצב, נוירונים, הקשורים זה לזה במערכת מסועפת ומשכוללת. לכל נוירון שלוחה הנקראת אקסון, שבאמצעותה הוא יוצר קשר עם נוירונים אחרים. דרך פעילותם של הנוירונים מערבת פעילות חשמלית. אותות חשמליים המיוצרים בנוירון עוברים דרך האקסונים כדי להפעיל או לדכא נוירונים אחרים.
האקסון מהווה מוליך חשמלי לאות העצבי. ככל מוליך חשמלי, זקוק האקסון לחומר מבודד שישפר ויאפשר את ההולכה החשמלית. חומר מבודד זה נקרא מיאלין (Myelin). בטרשת נפוצה, גורמת פעולה אוטואימונית (ככל הנראה) להרס של המיאלין במערכת העצבים המרכזית ולפגיעה ביכולת העצבית של החולה. הרס המיאלין מופיע בהתקפים של פגיעות ממוקדות במוח – פלאקים. מחלה אוטואימונית נוספת שבה ניזוקים העצבים והחיבור בין העצב לשריר הינה מיאסטניה גרביס.
טרשת נפוצה מופיעה אצל נשים בשכיחותה גבוהה פי שלוש מגברים, והופעתה מושפעת מגורמים גנטיים וסביבתיים כאחד. כל המידע באתר המרכזי בישראל בנושא – טרשת נפוצה (multiplesclerosis)
סימפטומים
טרשת נפוצה יכולה להופיע בפתאומיות או באיטיות מרובה. הסימנים הקלאסיים כוללים חוסרים נוירולוגים שונים, הנמשכים שבועות וחודשים, ומחלימים לאיטם ברמות שונות. הסימנים הנוירולוגים יכולים להחמיר בעייפות, מאמץ, או חום.
הסימנים הנוירולוגים רבים אך כוללים לרוב חולשה או חסר בתחושה בגפה, קשיים בראיה, הפרעות ביציבה ובשיווי המשקל, תכיפות במתן שתן ועייפות מוגברת. מעורבות מוטורית (תנועת איברי הגוף) כוללת תחושה של כבדות, קשיחות וחולשה ברגל או יד. לעיתים מופיעים כאבים בפנים, ריצוד של האישונים (ניסטגמוס), ראיה כפולה, רעד ועוד.
שלבים במחלה
מחלקים את מחלת הטרשת הנפוצה לארבע קטגוריות עיקריות:
- מחלה חוזרת ונסוגה (RRMS) – המחלה מתאפיינת בהתקפים של חסרים נוירולוגים שתוארו לעיל, לעיתים עם החלמה. בין ההתקפים, אין החמרה במצב הנוירולוגי של החולה. זה הסוג הנפוץ ביותר – 85% מהחולים סובלים מסוג זה של טרשת נפוצה.
- מחלה מתקדמת שניונית (SPMS) – מחלה המתפתחת באופן הדרגתי, לאחר שבאופן ראשוני הייתה התקפית בלבד.
- מחלה מתקדמת ראשונית (PPMS) – טרשת נפוצה המופיעה כמחלה המתקדמת לאט, ולא בהתקפים, למן אבחנתה של המחלה.
- מחלה מתקדמת ונסוגה (PRMS) – סוג נדיר, עם מחלה מתקדמת, שבה מופיעים לאחר מכן הפוגות במחלה.
טרשת עורקים היא מחלה כרונית. 15 שנה לאחר האבחנה, רק כ – 20% מהחולים לא יסבלו מהגבלות כשלהן בתפקוד. שליש עד חצי מהחולים יזדקקו לעזרה בניידות.
בדיקות
MRI מראה שינויים אופייניים במלמעלה מ- 95% מהחולים, בעיקר באזורים שמסביב לחדרי המוח. בדיקה של נוזל עמוד השדרה (CSF) מראה נוכחות של לימפוציטים, שהינם תאי דם לבנים, הימצאות מיוחדת של חלבון (Oligoclonal bands), ועלייה ברמות הנוגדנים. בדיקת פעילות מוחית הנוגעת לראיה שמיעה ותחושה יכולות להצביע על פגיעות שלא היו ידועות קודם לכן.
טיפול בטרשת נפוצה
הטיפול במחלה מתחלק לטיפול שנועד לעכב את התפתחותה ולהשפיע על מהלכה, ולטיפול להקלה בעת התקפים חריפים. התרופות שנועדו לעכב את המחלה כוללות בין היתר: אינטרפרון (INF) מסוגים שונים, Copaxone, Natalizumab. תרופות אלו מורידות את שיעור ההתקפים ומפחיתות את הנגעים הנצפים במוח. הן ניתנות בזריקות אל השריר או אל מתחת לעור, בתדירות של בין פעם ביום לפעם בחודש, כתלות בתרופה.
הקלה מיידת בהתקפים מטופלת על ידי מתן של סטרואידים לווריד, ולאחר מכן בכדורים. טיפול זה מקל על ההתקף ומקצר את משכו. הוצע גם טיפול בהחלפת פלזמה אצל החולים בהתקף חריף שלא הוקל על ידי סטרואידים, אבל אין הוכחות חותכות לטיפול זה.
טיפול סימפטומטי יכול גם הוא להקל על החולה. הקשיחות בשרירים מטופלת על ידי פיזיותרפיה ותרופות שונות. פגיעה בתחושה ניתנת גם היא לטיפול תרופתי (בעיקר על ידי תרופות מקבוצות התרופות האנטי-אפילפטיות). החולים סובלים לעיתים תכופות מדיכאון, התמודדות עם טרשת נפוצה קשה, אולם ניתנת לטיפול בעזרת תמיכה וטיפול תרופתי אגרסיבי.
טיפול נוסף אשר נבחן על ידי חוקרים הוא שימוש בתרופה לקווינימוד לטרשת נפוצה. במחקר נמצא, שטיפול תרופתי זה מפחית גם את קצב התקדמות המחלה.
אולי יעניין אותך גם: