דלקת מפרקים היא מחלה לא קלה בה סובלים מכאבים רבים במפרקים, ויכולת התנועה הופכת למוגבלת מאוד. זוהי מחלה אוטואימונית ממנה סובלים אנשים רבים, והיא נוטה להתפרץ במיוחד אצל קשישים, אצלם המפרקים כבר חלשים מאוד והכאב בה הולך ומתגבר.
באופן כללי, הטיפול בדלקת מפרקים הוא טיפול תמיכתי, הכולל פעילות גופנית, פיזיותרפיה, ובמקרים קשים גם תרופות כמו סטרואידים, ומשככי כאבים שונים.
מחקר חדש שבוצע על ידי "Northwestern University Feinberg School of Medicine" גילה שלמרות הידע שפעילות גופנית מתונה יכולה לעזור להקלה על הכאב והורדת נוקשות המפרקים אצל חולי דלקת מפרקים כרונית, רוב הסובלים ממנה כלל לא עוסקים בפעילות גופנית ומונעים מעצמם הקלה משמעותית על המצב.
חשיבותה של פעילות גופנית
פעילות גופנית היא אחד הגורמים החשובים ביותר להתפתחות בריאות תקינה. עשרות מחקרים שבוצעו כבר תומכים בכך שפעילות גופנית תורמת משמעותית לשיפור הבריאות ותוחלת החיים, ועוזרת במניעת מחלות כמו סכרת, עודף כולסטרול, והתקפי לב יותר מכל טיפול תרופתי אחר.
קיים קשר מובהק בין פעילות גופנית לבין בריאות האדם, ובשנים האחרונות, עם התפתחות המודרניזציה והעבודה המשרדית, רוב האנשים ממעטים בביצוע פעילות גופנית.
בנוסף לכך, פעילות גופנית עוזרת רבות להקלה על סימפטומים של דלקות מפרקים, עוזרת בהקלה על הכאב, משפרת את יכולת התנועה, מחזקת את השרירים, ובכך מורידה עומס מהמפרקים.
בניגוד למיתוס האומר שאנשים הסובלים מדלקות מפרקים חייבים להניע כמה שפחות את גופם במטרה לשמור על המפרקים, מחקרים רבים שנעשו בנושא תומכים בכך שפעילות גופנית למעשה חשובה מאוד לטיפול בבעיות מפרקים.
מדוע ספורט עדיף על פני טיפולים אחרים
מלבד פעילות גופנית, הטיפול במחלות מפרקים שונות הוא טיפול תמיכתי, הכולל פיזיותרפיה ומתן תרופות. התרופות שנותנים לסובלים מדלקת מפרקים הם בעיקר משככי כאבים חזקים וסטרואידים. לתרופות מסוג זה תופעות לוואי קשות: משככי הכאבים עלולים לגרום לאולקוס (כיב כיבה), ואילו לסטרואידים רשימת תופעות לוואי ארוכה ביותר, הכוללת את החלשת מערכת החיסון, השמנה, ובעיות נוספות.
ניתן להבין מכך שלטיפולים האחרים תופעות לוואי קשות, ועל כן כדאי להשתמש בהם רק במקרים קיצוניים של כאב קשה מנשוא. עם זאת, בשביל טיפול יומיומי בבעיה, ניתן לעסוק בפעילות גופנית שעוזרת בכל האספקטים הבריאותיים.
מהלך המחקר
ראשית, החוקרים בדקו איזה אחוז מבין הסובלים מדלקת מפרקים כרונית עוסק בפעילות גופנית, שהוגדרה כ-150 דקות בשבוע, או 20 דקות ביום. את המדידה ביצעו בעזרת מד צעדים מיוחד, שבדק את כמות הפעילות הגופנית ואת האינטנסיביות שלה.
להפתעתם, רק 13% מהגברים ו-8% מהנשים עסקו בפעילות גופנית, ואילו כל השאר שמרו דווקא על אורח חיים בלתי פעיל. כמו כן, המחקר הראה שיש אנשים שחושבים שעוסקים בפעילות גופנית, אך בפועל הפעילות אותה הם מבצעים מינימלית ולא עומדת בקריטריונים.
מסקנות המחקר
מסקנות המחקר ברורות – חולים בדלקת מפרקים כרונית לא מבצעים מספיק פעילות גופנית מתונה שיכולה לסייע להם להקלה על הכאב. לטענת החוקרים, יש לעודד כמה שיותר אנשים הסובלים מהמחלה לבצע פעילות גופנית, ובכך להימנע מטיפולים אחרים להקלה על הכאב.
הגורמים המשמעותיים בתהליך העידוד צריכים להיות דווקא רופאי המשפחה, שבעזרת קשר אישי טוב והסברים מקיפים יכולים לגרום לאותם אנשים להתחיל לבצע פעילות גופנית. על ידי כך, הם יכולים לא רק לתרום להקלה על תסמיני דלקת המפרקים, אלא גם להוביל לשינוי משמעותי באיכות חייהם בתחומים בריאותיים שונים. נית ןלבצע פעילות גופנית מתונה כמו הליכה ובהתאם למצב החולה ובהדרגה להעלות את העצימות ואף לבצע ריצות בשטח ולשלב סוגי ספורט נוספים.