אימונולוגיה

לחולי ספחת סיכוי גבוה לחלות במחלות אוטואימוניות

מחקר רפואימחקר חדש מראה קשר בין מחלת הספחת, הידועה בשם פסוריאזיס, ומחלות אוטואימוניות נוספות ובכך מחזק את תוצאות מחקרים נוספים שבוצעו בתחום. מחלת הספחת, היא מחלת עור בעלת בסיס אוטואימוני הגורמת להופעת נגעים קשקשיים בעור ויכולה להתבטא במספר דרכים.

במחקר שבוצע ופורסם ביוני 2012 בכתב העת "Journal of the American Academy of Dermatology" בדקו את הקשר בין מחלת הפסוריאזיס ל-21 מחלות אוטואימוניות אחרות. המחקר כלל 25,341 משתתפים אשר אובחנו כחולים בפסוריאזיס, ועל פי תוצאות המחקר סבלו בשכיחות גבוהה יותר ממחלות אוטואימוניות אחרות.

על פי התוצאות, לחולי הפסוריאזיס היא סיכוי של פי 1.6 לפתח מחלה אוטואימונית נוספת, ושל פי 1.9 לפתח 2 מחלות אוטואימוניות.

המחלה האוטואימונית השכיחה ביותר שהופיעה בקרב הנבדקים היתה דלקת פרקים ראומטית, אשר הסיכון לה היה פי 3.6 בקרב חולי פסוריאזיס לעומת כלל האוכלוסיה.

מסקנות המחקר הן שככל הנראה קיימים מרכיבים גנטיים וסביבתיים, אשר מהווים את המקור למחלות האוטואימוניות, וכאשר הם מופיעים הסיכון לפתח מספר מחלות כאלה עולה עולה.

המנגנון האוטואימוני יכול להתבטא בצורה דומה במחלות שונות

באופן כללי, מחלות אוטואימוניות הן מחלות המופיעות על רקע תגובה חיסונית מוגזמת של הגוף כלפי רקמות עצמיות.

התגובה האוטואימונית היא כמובן תגובה פתולוגית, אשר אינה אמורה להופיע וגורמת לפגיעה באיברים חשובים. כך לדוגמא, במחלת הספחת תגובה אוטואימונית גורמת לפגיעה בעור, במחלת דלקת פרקים ראומטית התגובה האוטואימונית גורמת לפגיעה בפרקים, במחלת לופוס במספר רב של איברים (כולל העור והכליות) וכו'.

ככל הנראה, מכיוון שהמקור לתגובה האוטואימונית דומה בין המחלות השונות, במידה ואדם מפתח מחלה אוטואימונית כלשהי (כמו ספחת), אותו מנגנון יכול להתפתח גם ברקמות אחרות ולגרום למחלות אוטואימוניות נוספות.

קשר גנטי בין מחלות אוטואימוניות

אחת מההשערות היא שלמחלות אוטואימוניות בסיס גנטי, אשר גורם להפעלה הפתולוגית של מערכת החיסון ולפגיעה ברקמות העצמיות. אצל אנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות קיימים גנים אשר גורמים לכך שמערכת החיסון תופעל בצורה שגויה, וכתוצאה יופיעו המחלות המדוברות. הקשר הגנטי של המחלות האוטואימוניות מתבטא במספר גורמים:

קשר סביבתי למחלות אוטואימוניות

מלבד הגורמים הגנטיים, קיים קשר סביבתי חזק מאוד להופעת המחלות האוטואימוניות. ידוע שקיימים "טריגרים" סביבתיים אשר גורמים להופעת מחלות אוטואימוניות, ולכן לא מפתיע שאדם הסובל ממחלה אוטואימונית אחת יתחיל לפתח מחלה נוספת. וכך, מחלות אוטואימוניות יכולות להתפתח לאחר חשיפה לזיהומים שונים (חיידקים או ווירוסים), מרכיבי מזון (כמו גלוטן אשר גורם לצליאק) וכל גורם אחר. אחת ההשערות היא שמחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בנשים מכיוון שהאסטרוגן מהווה טריגר להפעלה חיסונית. מסיבה זו, אנשים הנשארים חשופים לטריגרים יכולים כמובן לפתח מחלות אוטואימוניות נוספות, וכך לסבול במקביל ממספר מחלות כאלה.

חשוב לזכור שלא תמיד הטריגר הסביבתי ידוע, אך ככל הנראה קיימת השפעה סביבתית משמעותית לסיכון לפתח מחלות אוטואימוניות, והגורמים הסביבתיים נחקרים במשך שנים רבות על מנת להבין את הגורם למחלות האלה.

Exit mobile version