מחלת חיסון עצמי היא מחלה המתאפיינת בכך שתאי מערכת החיסון מאבדים את הסבילות החיסונית שלהם ובעקבות זאת תוקפים רקמות ותאים של הגוף. הביטוי האופייני ביותר למחלות חיסון עצמי הוא הרס של רקמות ותאים בגוף באזור מסוים, ללא סיבה ברורה. עם זאת, בדרך כלל בדיקה מעמיקה יותר תגלה חדירה של לימפוציטים מסוג T לרקמה הפגועה.
לימפוציטים מסוג T הם תאים השייכים למערכת החיסון הנרכשת או הנלמדת ולכן על מנת להבין את מהות הליקוי בתאים אלה, יש תחילה לערוך היכרות עם מערכת זו.
מה היא מערכת החיסון הנרכשת על קצה המזלג?
מערכת החיסון הנרכשת מתפתחת לאורך חיי האדם כתוצאה מחשיפתו למחוללי מחלה שונים ומתייחדת בכך שמרכיביה פועלים באופן ספציפי ובררני. המשמעות היא שכל מולקולה או תא השייכים למערכת החיסון הנרכשת מסוגלים לפעול כנגד מחולל מחלה אחד ויחיד.
בניגוד לתגובה של מערכת החיסון המולדת, הזהה בקרב כל הפריטים השייכים למין מסוים, התגובה של מערכת החיסון הנרכשת משתנה מפרט אחד למשנהו בהתאם לניסיון האינדיבידואלי שרכש, כלומר בהתאם לסוג הפתוגנים שנחשף אליהם במהלך החיים. בנוסף לכך, ישנו מאפיין נוסף המייחד את המערכת הנרכשת, הבא לידי ביטוי ביכולתה לייצר זיכרון חיסוני.
המרכיבים של מערכת החיסון הנרכשת
- לימפוציט T – תאי דם לבנים המשחקים תפקיד מרכזי בתגובה החיסונית התאית. ישנם כמה סוגים של תאי T כמו לדוגמה תאי T ציטוטוקסיים שתפקידם לחסל תאי גוף שעברו התמרה סרטנית או תאים שנגועים בנגיף, תאי T מסייעים שתפקידם להפריש ציטוקינים, תאי T רגולטריים שמדכאים את הפעילות של תאי T מסייעים ותאי T ציטוטוקסיים למניעת תגובה חיסונית לא פרופורציונאלית ועוד.
- לימפוציט מסוג B – תא דם לבן האחראי ליצירה של נוגדנים. נהוג לסווג את הסוגים השונים של תאי B לכמה קבוצות כשבין היתר מדובר בתאי B בוגרים, הנמצאים במערכת הלימפה ומתמיינים לתאי B מופעלים כאשר הם נחשפים לאנטיגן פתוגני, תאי B מופעלים המייצרים נוגדנים חדשים, תאי פלסמה המתמיינים מנוגדנים המיוצרים על ידי תאי B מופעלים ותאי זיכרון שיכולים להתחלק ולהתמיין לתאי פלסמה.
- נוגדנים – התפקיד של הנוגדנים הוא להיצמד לאנטיגנים שמציגים הפתוגנים וכך לסייע בחיסולם.
הקשר בין תאי T למחלות אוטואימוניות
לימפוציטים מסוג T נוצרים בדומה ליתר התאים במערכת הדם, במח העצם. עם זאת, בניגוד לתאים אחרים במערכת החיסון, תאי T עוברים את ההתמיינות הסופית שלהם בבלוטת התימוס. למעשה מקור האות T בשמם של הלימפוציטים מסוג זה מגיע משמה של הבלוטה. בלוטת התימוס ממוקמת בתוך חלל בית החזה, לפני קנה הנשימה וכלי הדם הגדולים ומתחת לעצם בית החזה.
תאי T מסוגלים לזהות אנטיגנים המוצגים על גבי פתוגנים שונים ולפעול למען חיסולם בדרכים שונות. לפי התיאוריה הרווחת כיום, מחלה אוטואימונית מתפתחת כאשר תאי T מזהים אנטיגן עצמי ברקמה מסוימת או בתאים מסוימים בתור אנטיגן של פתוגן שיש להילחם בו. ישנן שתי סברות מרכזיות המנסות להסביר תופעה זו להלן:
- לפי סברה אחת, במהלך ההתפתחות העוברית נוצרים תאי T בבלוטת התימוס, שבממברנה שלהם ניתן למצוא רצפטורים לאנטיגנים עצמיים, אך באופן טבעי תאים אלו מנוטרלים. לפי סברה זו, בעקבות שיבוש בתהליך ההרג של תאים אלה, הם מצליחים לעזוב את התימוס ולפגוע בתאי הגוף.
- לפי סברה אחרת, באופן טבעי נוצרים תאי T המכילים רצפטורים לאנטיגנים עצמיים שלא מסיימים את חייהם בתימוס אך פעילותם מדוכאת. לפי סברה זו, במחלות אוטואימונית נפגם למעשה התהליך האחראי לדיכוי תאים אלה.