פיברומיאלגיה, הקרויה בעברית "דאבת שרירים", היא תסמונת המתאפיינת בכאבים כרוניים מפושטים בכל הגוף.
מקור הכאב הוא ככל הנראה ברקמת שריר וגידים והכאבים באים לידי ביטוי בעיקר בפרקים – נקודות החיבור של השריר לעצם על-ידי גיד. בדרך כלל נהוג למפות את הכאבים ב-18 נקודות שונות בגוף המעידות על נוכחותה של פיברומיאלגיה
התסמונת פוגעת בכ- 2%-4% מכלל האוכלוסייה וההערכה היא שמבין כל האנשים הלוקים בתסמונת, 95% הן נשים. פרט לכאבים הלוקים בתסמונת סובלים מעוד מספר תסמינים כמו: עייפות כרונית ששינה לא מקלה עליה, בעיות במערכת העיכול וכאבי בטן, פגיעה בריכוז ובזיכרון וכן נוקשות בוקר.
טרם התגלה מהו הגורם שבגינו המחלה מתחילה. זוהו מספר פקטורים אותם נהוג לכנות "טריגרים" ונהוג לחשוב שיש להם תפקיד מסוים ביצירה של המחלה.
הטריגרים הנ"ל אינם מופיעים בכל החולים ולא זוהה דפוס שגורם להופעתם. בין הטריגרים ניתן למנות שינויים מטבוליים, בעיות הורמונאליות, חשיפה למזון מסוים, סיבות פסיכולוגיות ונטייה משפחתית.
מחלות זיהומיות ופיברומיאלגיה
בתצפיות ומעקבים שנערכו אחר חולי פיברומיאלגיה היה ברור מאוד כי הרבה מהחולים התחילו להראות את הסימפטומים של המחלה לאחר שלקו בזיהום כלשהו.
רבים מהתסמינים של פיברומיאלגיה חופפים לתסמונת אחרת בשם "תסמונת העייפות הכרונית". הגורמים העיקריים שנצפו כגורמים לתסמונת העייפות הכרונית הם גורמים מזהמים. מסיבה זו מקובל לחשוב כיום כי לגורמים מזהמים יש גם חלק בהתפתחות של תסמונת הפיברומיאלגיה.
הגורמים המזהמים יכולים להיות חיידקים, פטריות ופרזיטים, אך המזהמים הנפוצים ביותר שלאחריהם אנו רואים התפתחות של פיברומיאלגיה הם דווקא המזהמים הויראליים.
הסיפור הינו נפוץ בקרב החולים אשר מגיעים לרופא ומספרים לו שחלו במחלה כלשהי, כתוצאה מכך נהיו עייפים, כואבים ודואבים ומאז המצב הנ"ל לא משתנה. כאשר בודקים אותם לנוכחות של המחלה שהביאה למצב, נראה כי הם החלימו ממנה, אך התסמינים עדיין ממשיכים ללוות אותם.
התיאוריה המקובלת כיום היא שלאנשים מסוימים יש נטייה לפתח פיברומיאלגיה וכל מה שהם זקוקים לו על מנת שהמחלה תתפרץ הוא "טריגר" מסוים. במקרה שלנו, הטריגר הוא הזיהום.
ככל הנראה הגורם המזהם גורם לשינויים מסוימים בגוף שבעקבותיהם הגוף מתחיל להגיב ברגישות מוגברת לכאב.
ייתכן והגורם המזהם גורם לתגובה אוטואימונית בגוף. תגובה כזו היא תגובה בה הגוף יוצר נוגדנים כנגד מרכיבים שלו עצמו ולמעשה "תוקף את עצמו".
סברה אחרת היא שהזיהום גורם לתגובת יתר של מתווכי דלקת בגוף, זו מובילה ליצירה של דלקת כרונית ומתמשכת בשרירים ובגידים וזה מה שגורם לכאבים.
המזהמים הויראליים הנפוצים שנמצאו קשורים לפיברומיאלגיה
1. EBV- אפשטיין בר וירוס. נגף זה ידוע כגורם למחלת הנשיקה שלה סימפטומים של חום ועייפות כרונית הנמשכים חודשים רבים.
2. CMV- ציטומגלו וירוס. גורם לזיהום בעל מאפיינים המזכירים מאוד את מחלת הנשיקה.
3. נגיפי שפעת.
4. אדנו וירוס מסוג 2.
5. נגיף ההרפס האנושי.
6. נגיף ה-HIV.
7. נגיפי הצהבת השונים.
קיימים גם מזהמים חיידקיים שנמצאו בסמוך להופעה של פיברומיאלגיה בקרב אנשים שונים. החיידקים הנפוצים ביותר הם: סלמונלה, ליסטריה, כלמידיה פנאומוניה ומיקופלסמה.
מצבם של אנשים הלוקים בפיברומיאלגיה על רקע של מזהם חיידקי יכול להשתפר בעקבות מתן של תרופות אנטיביוטיות.
פיברומיאלגיה יכולה להתפתח גם לאחר זיהום מסוג אחר כמו זיהום על-ידי פטריות. אחת הפטריות שגורמת לפיברומיאלגיה בשכיחות גבוהה יחסית היא פטריית הקנדידה שהזיהום בה מלווה בדלקות חוזרות ותחושת עייפות מתמשכת.
מזהמים אפשריים אחרים הם פריזטים. אלה משתכנים בדרך-כלל במערכת העיכול וגורמים לשלשול כרוני ובמקרים חמורים אף לאיבוד של דם. פרזיטים כמו ג'יארדיה נצפו ככאלה שיכולים לגרום לפיברומיאלגיה להתפתח או להחמיר.
ראו גם: