מחלת קרוהן היא מחלה דלקתית הפוגעת במערכת העיכול, בעיקר במעי הדק ובמעי הגס. החולים במחלה סובלים משלשולים תכופים, המלווים לעיתים בדם, חום, תחושה כללית רעה, עייפות, אנמיה, כאבי בטן, ועוד.
מחלת קרוהן היא מחלה כרונית, המופיעה בעיקר במבוגרים צעירים ויכולה להשפיע באופן ניכר על איכות חייהם.
הגורמים להתפתחות המחלה לא ידועים – בעבר הועלו השערות הנוגעות למחוללים זיהומיים, גורמים תזונתיים שונים, ופגיעה אוטואימוניות – אך אף מנגנון לא הוכח כגורם באופן ישיר להתפתחות המחלה.
הטיפול במחלת קרוהן
מכיוון שמחלת קרוהן היא מחלה דלקתית, עיקר הטיפול מבוסס על התרופות נוגדות הדלקת הפוטנטיות ביותר הידועות לעולם הרפואי – סטרואידים.
סטרואידים מפחיתים באופן משמעותי את התגובה הדלקתית אך תופעות הלוואי שלהם בשימוש ממושך קשות ביותר, ומגבילות את הטיפול. תרופות אחרות מדכאות את מערכת החיסון, אך גם להן תופעות לוואי משמעותיות וחסרונות רבים.
לאחרונה התגברה ההבנה שבבסיס מחלת קרוהן מצויה הפעלה לא תקינה של ציטוקינים בגוף. ציטוקינים הם מולקולות קטנות השותפות בתהליך הדלקתי ומאותתות לתאי הדם הלבנים לפעול.
חסימה של פעילות הציטוקינים יכולה לסייע בטיפול במחלה. לפני מספר שנים הופיעו תרופות החוסמות את פעילות הציטוקין TNF. תרופות אלו הראו יעילות ניכרת במספר רב של מחלות, ובכלל זה מחלת קרוהן.
אוסטקינומאב – טיפול מבטיח חדש למחלת קרוהן?
למרות ההתפתחויות החדשות בטיפול במחלת קרוהן, חולים רבים עדיים סובלים מהמחלה ולא מגיבים היבט לטיפול בחוסמי TNF. מעריכים שכשליש מהחולים לא מגיבים כלל לטיפול, ועוד שליש מגיבים רק באופן זמני. לכן, חיפוש אחר טיפולים תרופתיים חדשים נמשך כל העת.
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי The New England Journal of Medicine בחן את השימוש בתרופה חדשה כזו – אוסטקינומאב (Ustekinumab). יוסטיקינומאב היא תרופה המכוונת גם היא כנגד ציטוקינים בעלי תפקיד בהתפתחות המחלה – אינטרלוקין 12 ואינטרלוקין 23 (Interleukin12 & interleukin 23). יוסטיקינומאב היא נוגדן אנושי, הנקשר לציטוקינים וכך מונע את פעולתם.
במחקר שפורסם נבדקה היעילות של התרופה בקרב חולים עם מחלת קרוהן, שהראו עמידות לטיפול התרופתי המתקדם של חוסמי TNF.
במחקר השתתפו 526 חולים, שחולקו באופן אקראי לקבל אוסטקינומאב בטיפול לווריד או תרופת דמה (פלסבו). בהמשך המחקר, חולים שקיבלו טיפול באוסטקינומאב והגיבו אליו חולקו שנית לשתי קבוצות אקראיות – האחת המשיכה בטיפול התרופתי, והשנייה קיבלה טיפול בפלסבו – 145 חולים סך הכל נטלו חלק בשלב השני.
השיפור שנצפה בקרב מקבלי הטיפול התרופתי באוסטקינומאב נע בין 34% ל – 40% (כתלות במינון שניתן), בהשוואה ל – 23.5% שיפור בקרב מקבלי פלסבו.
כדאי לציין שאחוז שיפור ניכר כזה בקרב קבוצת חולים שמקבלת תרופת דמה איננו חריג, ומסביר את הצורך לבצע ניסוי מבוקר ואקראי.
עם זאת, השיפור היה טוב יותר באופן משמעותי סטטיסטית בקרב החולים שקיבלו טיפול באוסטקינומאב בהשוואה לטיפול בפלסבו. טיפול ממושך באוסטקינומאב הראה גם הוא יעילות מצוינת בהפחתת חומרת המחלה.
תופעת הלוואי העיקרית שדווחה בעת הטיפול היה הופעה של זיהומים משמעותיים אצל מספר לא גדול של מטופלים.
מה אפשר ללמוד ממחקר זה?
המחקר שפורסם מעלה תקווה להכנסת תרופה חדשה לסל התרופות המשמשות כיום לטיפול במחלת קרוהן.
תרופות ממוקדות "ביולוגיות" כדוגמת חוסמי TNF ויוסטיקינומאב מהוות את חזית ההתקדמות הרפואית, מכיוון שהן פועלות באופן ספציפי על תהליכים בגוף הקשורים למחלה, וגורמים מיעוט יחסי של תופעות לוואי.
ייתכן שהטיפול באוסטקינומאב יהווה בעתיד הקרוב טיפול מועדף וראשוני בחולי קרוהן, בייחוד אלו שאינם מגיבים לטיפול בחוסמי TNF.
ההתקדמות בהבנת המנגנונים העומדים בבסיס המחלה יכול לעזור ולסייע לפתחת תרופות חדשות, יעילות אף יותר.
ראו גם: