הקשר בין הדבקה במחלת האדמת והתפרצות מחלות אוטואימוניות

לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלו לסרב כתבו לנו

מחקר חדש קובע שככל הנראה קיים קשר בין הדבקה במחלת האדמת ובין התפרצות של מחלות אוטואימוניות. המחקר, אשר בוצע על ידי קבוצת רופאים בבית שיבא והמרכז לחקר מחלות אוטואימוניות תומך בקשר בין זיהומים ובין מחלות אוטואימוניות אשר ידוע על פי מחקרים שונים שפורסמו בספרות הרפואית בשנים האחרונות.

נכון להיום, ידוע על מספר גורמים מזהמים (ובעיקר נגיפיים) הגורמים להתפרצות מחלות אוטואימוניות, הכוללים בין היתר את הוירוסים פרוווירוס B19, אפשטיין בר (EBV) ציטומגלווירוס (CMV) ונגיפי ההפטיטיס.

במחקר, אשר כלל 1173 נבדקים עם 14 מחלות אוטואימוניות שונות נמצאו בדם הנבדקים נוגדנים מסוג IgM לאדמת, המעידים על הדבקה במחלה אשר יכולה להוות "טריגר" להתפרצות המחלות האוטואימוניות.

תוצאות המחקר ומסקנותיו

בקבוצת המחקר, נראתה שכיחות גבוהה יותר של נוגדנים מסוג IgM לאדמת לעומת קבוצת הביקורת (אשר כללה 238 נבדקים) – 11.7% מהנבדקים בקבוצת המחקר הראו את הנוגדנים האלה לעומת 5.4% בלבד מקבוצת הביקורת.

נוגדנים מסוג IgM מופיעים בזרם הדם לאחר זיהום במחלה מסויימת אשר הופיע בזמן האחרון, ולכן מראים שככל הנראה הנבדקים נדבקו בנגיף האדמת בחודשים האחרונות. נוכחות האדמת הופיעה בעיקר במחלות Giant Cell Arteritis, מחלת כבד מסוג Primary Biliary cirrhosis, תסמונת APLA, פולימיוזיטיס ומחלת מעי דלקתית. מלבד זאת, ידוע עוד ממחקרי העבר שקיים קשר בין אדמת ובין מחלות אוטואימוניות נוספות כמו סכרת מסוג 1 ומחלות בלוטת התריס.

מסקנות החוקרים לאחר תוצאות המחקר היו שהעליה בשיעור נוגדני ה-IgM של נגיף האדמת אצל חולים במחלות אוטואימוניות מעיד ככל הנראה על תפקיד נגיף האדמת במעורבות התפתחות מחלות אוטואימוניות, והוא אולי קשור בדרך כלשהי לפתוגנזה של המחלות האלה.

איך זיהום נגיפי גורם למחלות אוטואימוניות? הבסיס הביולוגי לתופעה

הקשר בין זיהומים ובין הופעת מחלות אוטואימוניות ידוע לקהילה הרפואית בשנים האחרונות, ופורסם במאמרים שונים בכתבי עת רפואיים.

באופן כללי, מחלות אוטואימוניות מופיעות לאחר שמערכת החיסון מזהה באופן לא תקין תאים עצמיים כזרים ומזיקים ומתחילה לתקוף אותם, וכתוצאה מופיעה תגובה דלקתית קשה ומחלה אוטואימונית.

זיהומים נגיפיים יכולים להגביר את פעילות מערכת החיסון במנגנונים שונים, ובכך ליצור "חיסוניות יתר" אשר תוביל לתגובה האוטואימוניות ולהתפרצות המחלות. המנגנון להתפתחות המחלות הוא מורכב, וכולל ככל הנראה:

  • שפעול מערכת החיסון כנגד תאים עצמיים שנדבקו בווירוס – מערכת החיסון תוקפת באופן ישיר תאים עצמיים אשר נדבקו בווירוס מכיוון שמזהה אותם כזרים, בניגוד לנורמה ולתגובה החיסונית התקינה.
  • הופעת תגובה חיסונית כנגד אנטיגנים עצמיים שהשתנו כתוצאה מהזיהום – הזיהום הנגיפי יכול לגרום לשינויים קלים באנטיגנים העצמיים אשר חושפים אותם לתגובה של מערכת החיסון ולנזק אוטואימוני.
  • תגובתיות יתר לאחר שפעול תאי T ותאי B – תאי מערכת החיסון הייעודיים הופכים לרגישים ביותר ומתחילים לתקוף רקמות עצמיות לאחר הזיהום הנגיפי.
  • הפרת האיזון בין תאי T רגולטוריים לתאי T אוטואראקטיבים – זיהום נגיפי גורם ככל הנראה להפרה של האיזון בתוך קבוצת תאי ה-T, אשר מפחית את פעילות תאי ה-T הרגולטוריים שתפקידם למנוע את התהליכים האוטואימוניים וכתוצאה מופיעה תקיפת הרקמות העצמיות.

הדבקה נגיפית גורמת להופעת תגובה אוטואימונית חולפת או קבועה

מספר נגיפים יכולים לגרום במנגנונים שהוצעו לתגובה דלקתית קשה אשר יכולה להתבטא כתגובה חולפת או כמחלה אוטואימונית קבועה. בדרך כלל, זיהומים נגיפיים יכולים לגרום להופעת כאבי פרקים, אנמיה המוליטית אוטואימונית, ירידה בספירת הטסיות ותהליכים נוספים אשר מבטאים תגובה אוטואימונית. בעוד בדרך כלל התגובה האוטואימונית נחשבת לחלק מהמחלה וחולפת תוך זמן קצר, לעתים השינויים הנגרמים בגוף מובילים להתפתחות מחלות אוטואימוניות כרוניות.

לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלו לסרב כתבו לנו

דילוג לתוכן